Finding my passion, in a soft way…

Deganit Artman 0285nx2.1W

תמונה

היום הקשת שלי בוכה… הצבעים שלה דהו מהר מדיי…

"… למה לי לקחת ללב…"
כן, לוקחת,לוקחת… קשה לשחרר…
בשנת 79, במאה הקודמת… זכיתי להיות במופע האחרון שלו יחד עם שלום חנוך האגדי( אני חושבת שאחרון…) בהיכל התרבות בתל אביב, עם כל הנהגת שרון של הצופים עם חברים רבים ויקרים לליבי, התרגשנו מכל הסיבות הטובות של ילדים תמימים מהפריפריה
שלקחו אותם לעיר הגדולה לראות את הגדולים מכולם! (עם גיל, איציק, אפרת, זוהר ועוד חברים טובים ורבים של אז…)

בשנת 95 באותה מאה, בחודש נובמבר, לפני 18 שנה, כשאני עם בטן גדולה במיוחד, מחכה ללידה של ביתי בכורתי בכל רגע, תופסת אותי הודעה מצמררת שאיש גדול נרצח ואיננו עוד איתנו… העולם מתרסק לכולנו והלב נשבר, ואני תוהה לאיזה מין עולם אני מביאה את ילדתי. האם איבדנו ערכים, כבוד, תרבות, אנושיות? איך נמשיך מכאן… והחיים חזקים והמשכנו…
18 שנה מאוחר יותר שוב נובמבר מגיע, אנחנו כבר במאה ה 21 מתקדמים להפליא מבחינה טכנולוגית ושוב הרגשה שאנחנו מאבדים משהוא בצלמנו כחברה (ראו עניין הזמר המפורסם…) ואז ידיעה משמחת השבוע … אריק איינשטיין יכתוב טור שבועי לעיתון… תענוג,כבר מחכה לקרוא, לחלוק עם בנותי. בן זוגי ואני מדברים כמה מרגש וכמה חבל שהוא עדיין לא קיבל את פרס ישראל… ואז בערב מתרסק העולם שוב… והפעם לרסיסים יותר קטנים… אלה שהודבקו בעבר, הדבק לא החזיק. ככל שהקשבתי לראיונות ולשיחות היום, האבדה קיבלה משמעות גדולה יותר, חזקה יותר. האבדה היא אובדן של איש שיצג עבורנו את התקווה לטוב, לתרבות חוצה גילאים, עדות ודעות. האובדן מייצג את מה שלא יהיה יותר והכאב גדול כל כך…כמו שגפן כתב … אנחנו בוכים גם על עצמנו…

"שנציג חשוב של דור עוזב אותנו לבד עם הדור העייף שלנו – הידיעה הברורה שלא רק על אריק אנחנו בוכים, גם על עצמנו אנחנו מתאבלים: על השירים של פעם שהיו כל כך יותר טובים מהשירים של היום; על ארץ ישראל הקטנה והיפה, שאולי לא קיימת בשום מקום מלבד בשירים האלה…."

http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2176569

The beauty in nature power

The beauty in nature power

תמונה

Rewinding my life…

Rewinding my  life...

תמונה

Then & Now… 30 years apart…

Then & Now... 30 years apart...

איזה מזל שפעם התורים לרופאים היו מאוד ארוכים, כך, יצא לנו בילדות, לבלות ב"גן יעקב" למשך שעה ארוכה במיוחד, בזמן שאמא היתה במרפאה. רצנו סביב ללא הפסקה, טיפסנו, קפצנו, עלינו וירדנו בדילוגים את המדרגות ללא רגע מנוחה. שנים מאוחר, כבר חיילת, הכרתי מחדש את גן יעקב – והפעם לרגל צילומי פרידה משערי הארוך. חברתי התל אביבית נ' זימנה אותי לסשן צילומים ומשם ישר למספרה לקבל לדבריה, מראה חדש ועדכני… (יש גבול כמה אפשר להסתובב בעיר עם שתי צמות ארוכות לתפארת ועוד בתור חיילת!)
עברו להן עוד שנה או שנתיים, וממש מתחת לגן נפתחה לה "תקופת" קפה אפרופו, קפה לעמידים מבוגרים ביום וקפה לצעירים מתברגנים בלילה וזה בתנאי שרצית להשאיר רושם רב על הדייט שלך(כן, זכורים לי שנים שלושה שם).
תקופת המלצרות הראשונה הגיעה ישר לאחר הצבא, והיא עברה ממש מעבר לפינה בקפה הבימה המדוגם והיוקרתי. שם, מדי שבוע, היה לי "דייט" קבוע עם נינה ואפרים קציר שהגיעו לארוחת צהריים קבועה ולשיחה ארוכה עם מלצרית צעירה שבמקרה שם משפחתה גם קציר… זוג צנוע, חביב ביותר ונעים הליכות באופן יוצא מן הכלל. לא היה שבוע שלא הזמינו אותי לשבת לצידם לספר לי סיפורים ולשאול שאלות כאלה ואחרות… אהבתי להביט מרחוק לכיוונם, ולראות את היחס העדין והסבלני שנתנו זה לזה. בקפה הבימה המיתולוגי גם הכרתי את חברתי היקרה ד' שבמשך כמעט 30 שנה עד היום, לא הפסקנו ולו לרגע את הקשר המיוחד שלנו גם כאשר אוקינוסים ויבשות גדולות הפרידו פיזית בנינו…
את תל אביב אני מכירה היטב, כנראה בזכות הביקורים והשיטוטים הדחופים עם אמא, "חייבים לנסוע העירה, נגמרו הכפתורים, צריך בדים לתופרת, ציוד לבית הספר" וכד', וכד'. הילדות שלי כבר לא מכירות את העיר הגדולה כמו שיצא לי להכיר וכל נסיעה איתן היא גם נגיעה בזכרונות … כאן, היה את הפלאפל הכי טעים עם ציפס ענקי, שם מיץ גזר אלוהי, ובקינג גורג' יש את הרוגלך שלא טעמתן מימכן… נו טוב, אולי עדיף שזכרונות ישארו בזכרון ולא אלך לבדוק אם באמת הרוגלך עדיין הכי טעימים בעיר…
אז, לקחתי עימי היום את ביתי בת ה 11 לסיור גלריות מרתק ובדרך חזרה עברנו דרך גן יעקב… אז כמובן שחייבים לעבור את הגן דרך הרגליים ולטפס על עץ השקמה המדהים … ולרדת ולעלות במדרגות…וכמובן שגם לתעד, לתעד, לתעד כי היום התיעוד הוא בדיגיטאלי ולא בראש… היה כייף כמו שהקטנה אומרת, מעניין מה היא תספר לדור ההמשך שלה.

תמונה

Election Day – Parliament #19th – hoping it will be the gate to the new world

Election Day - Parliament #19th - hoping it will be the gate to the new world

תמונה

Over two decades ago, Cafe Figaro in West Hollywood used to be out favorite hanging place. One of the most popular dishes and loved one was the French onion-mushroom soup… It was thick, and mostly yummy and so comforting especially during the winter… (well, LA winter could do it to you sometimes…) and with the special Parisian atmosphere that the restaurant tried to give… you could sometimes really felt in Paris…So, today creation was all about it with a sweet purple twist of “purple potatoes” which gave the sweet creamy taste… It is heavenly tasted today especially with a bit of sprinkled mozzarella on top, which melted inside… All to you my love… ♥Image French onion -mushroom soup 

הערה

White Flag, to the storm, for a few hours …

White Flag, to the storm, for a few hours ...

Good Morning…Taking time to spread my wings, while having a few hours of calm weather before the big storm …

תמונה

birds on a wire

birds on a wire

תמונה

רגעים יפים שמרחיבים את הלב…

רגעים יפים שמרחיבים את הלב...

כן, יש עדיין אנשים יפים וטובים באמצע הדרך… שכנים וחברים פתחו את ליבם וכיסם לשמח ילדים קטנטנים בדרום תל אביב שהיום יום שלהם עטוף בדלות כואבת…. מקווה שהצלחנו להעלות חיוך ותקווה לימיים יפים ומאושרים יותר!

תמונה

רשומות ישנות קודמות

ארכיון

הזן את האימייל שלך כדי להרשם לבלוג ולקבל עדכונים על רשומות חדשות באימייל.

הצטרפו אל 118 שכבר עוקבים אחריו